החלטה בתיק ת"א 26804-12-12

לפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף או לחלופין להעברתה לבית המשפט לענייני משפחה.

1.         מהות הבקשה וטיעוני הצדדים

המבקשים נתבעו על ידי המשיבים בתובענה אזרחית (להלן: " התובענה") הנוגעת לחברה שבבעלות הצדדים, "פו גרס מוצרי בשר אקספורט בע"מ" (להלן: " החברה").

בתמצית, טענו המשיבים בתובענה כי המבקשים, שהינם בעלי רוב המניות ובעלי מניות ההנהלה בחברה, ואשר משמשים גם כדירקטורים שלה, עושים בחברה כבשלהם ומקפחים את זכויותיהם של המשיבים, בעלי מניות המיעוט בחברה.

לטענתם, הוציאו המבקשים מנכסי החברה סכומי עתק והעבירו אותם לידיהם - כמשכורות, פיצויי פיטורים ודמי ניהול (לאחר שהסבו את התקשרותם עם החברה למתן שירותי ניהול חיצוניים). עוד טענו כי באצטלה של צורך אקוטי בהזרמת הון לחברה ותוך הטעיית המבקשים, הובילו המשיבים לקבלת החלטה לפיה נכס יקר ערך של החברה (מניות בחברת " אגרו טופ" הרשומה בבלגיה, להלן גם: " חברת הבת") יימכר למבקש 1 (כמו גם לצד שלישי) בתמורה אפסית. עסקה זו, כך נטען, הביאה לאבדן השליטה בחברת הבת וחמור מכך - לאחר שהוסכם על עריכתה, הופחת הסכום (הנמוך ממילא) שהתחייב המבקש 1 לשלם תמורת החלק שרכש, תוך פיצוי בעלי המניות בחברה - ובכלל זה המבקש 1 בעצמו - בגין ההנחה שקיבל והפחתת ההון המוזרם על ידיו לחברה.

עוד נטען, כי ההון מעולם לא הוזרם לחברה, אלא הוסב ל"מחילת חובות" שחבה החברה למבקש 1 - חובות שנצברו בשל דמי הניהול השערורייתיים הנגבים על ידי המבקשים. בה בעת, לטענת המשיבים, בסמוך לאחר שחברת הבת נמכרה למבקש 1 בנזיד עדשים, הוא ניהל מו"מ למכירתה לצד שלישי, לפי ערך העולה בהרבה על הערך שלפיו רכש המבקש 1 חלק ממניותיה מידי החברה.

כמו כן טענו המשיבים כי המבקשים רכשו, מכספי החברה, מכוניות פאר לשימושם, והשתמשו במשאבים נוספים שלה לצרכיהם האישיים ולטובת חברות שבבעלותם.

לסיום טענו המשיבים (התובעים בתובענה), כי המבקשים מסתירים מהם מידע, ומשיבים לדרישותיהם בתשובות מתחמקות.

המשיבים עתרו לכפות על המבקשים לרכוש את מניותיהם בחברה בהתאם להערכת שווי חיצונית, וכן עתרו למתן חשבונות ומסמכים.

המבקשים הגישו כתב הגנה בו טענו לתקינות ולנאותות המהלכים שהובילו בחברה. הם תיארו את המצב הקשה אליו נקלעה החברה - שעיקר פעילותה העסקית היה עסק של מפטמת אווזים - לאחר שמטה לחמה זה נגדע החל מחודש אפריל 2006, עת נאסר על המשך פיטום אווזים בישראל (בעקבות החלטת בית המשפט העליון בבג"ץ 9232/01 נח נ' שר החקלאות ואח' פד"י נז(6) 212).

עוד נטען, כי על אף המשבר הקשה שפקד את החברה ואת הענף כולו, הצליחו המבקשים לייצב את מצבה של החברה ולהקטין משמעותית את גירעונותיה. עוד נטען כי המבקשים משכו סכומי כסף נמוכים בהרבה מאלו שהגיעו להם על פי החלטתה המחייבת של החברה, וזאת כמעין הלוואת בעלים שנועדה לסייע לחברה לצאת מהמצב הקשה אליו נקלעה. לטענתם, בניגוד מוחלט לטענת המשיבים, המשיבים לא סבלו מקיפוחם כמיעוט, אלא היוו " מיעוט סחטן". עוד טענו המשיבים בכתב הגנתם, כי הסכימו למסור לידי המשיבים כל מידע רלוונטי, אך נכונותם זו הוסתרה בכתב התביעה, אשר הוכן מבעוד מועד, עוד קודם להפניית הדרישה למבקשים.

לטענת המבקשים בבקשה שלפניי, המשיבים הצניעו בתביעתם את העובדה כי הסכסוך הוא סכסוך משפחתי, במטרה להימנע מבירורו בבית המשפט המוסמך לכך - בית המשפט לענייני משפחה. בנסיבות אלה, טענו המבקשים, יש לסלק את התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה, ולחילופין, להעבירה לבית המשפט לענייני משפחה, המוסמך לדון בה.

טענה זו של המבקשים מושתתת על תקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " תקנות סד"א"), הקובעת כי אחת העילות לסילוק תובענה היא הגשתה לבית משפט הנעדר סמכות לדון בה, וכן על סעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 (להלן " חוק בית המשפט לענייני משפחה"), לפיו הסמכות לדון ב" תובענה אזרחית בין אדם או בין עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא", נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. לטענת המבקשים, נוכח קשריהם המשפחתיים של המבקשים והמשיבים, נופל הסכסוך להגדרה האמורה, והסמכות העניינית לדיון בו מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה.

המבקשים טענו כי יש לסלק את התביעה על הסף בהיעדר עילה - לטענתם, מעולם לא התנגדו למסור למשיבים מידע אודות החברה, ועוד בטרם הגשת התביעה אף הסכימו פוזיטיבית לסעד העיקרי המבוקש בה - מתן חשבונות. בנסיבות אלו, לטענת המבקשים, לא קמה עילה לתביעתם.

המבקשים עתרו לסילוק התובענה על הסף גם מן הטעם שמדובר, לטענתם, בתובענה קנטרנית וטורדנית, אשר הוגשה טרם זמנה. 

המשיבים טענו כי אין יסוד לבקשה לסילוק התובענה על הסף, ואף אין יסוד להעברתה לבית המשפט לענייני משפחה: לטענתם, המבקש 1 והמשיבה 1 אינם בני משפחה כהגדרתם בסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, וכך גם המבקש 2 והמשיב 2.

בנסיבות אלה, לטענת המשיבים, אין לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בעניינם של הצדדים, וודאי שלא מוקנית לו סמכות ייחודית ובלעדית לדון בסכסוך זה.

טעם נוסף לכך שאין עילה לסילוק התובענה או להעברתה לדיון בבית המשפט לענייני משפחה, מוצאים המשיבים בכך שחוק בית המשפט לענייני משפחה מורה כי תובענה אזרחית בין בני משפחה תהיה בסמכות בית המשפט לענייני משפחה כאשר " עילתה סכסוך בתוך המשפחה" (סעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה), ואילו התובענה שהוגשה על ידיהם אינה כזו: עילת התביעה, לטענת המשיבים, היא סכסוך אזרחי עסקי בין בעלי מניות והנעדר כל נגיעה לקשרי משפחה אלו או אחרים בין הצדדים.

עוד נטען, כי אין סכסוך משפחתי בין מי מהצדדים, הקשורים זה לזה בקשרי משפחה, ועל כן לא עתידה לצמוח כל תועלת מהעברת הסכסוך לבית המשפט לענייני משפחה.